הנחיות להחלת מכירת החמץ באמצעות האינטרנט

 

  •  מצווה לעורר שכנים ומכרים (אפילו מי שאינם מקפידים לשמור על כל דיני חמץ) להשתתף במכירת חמץ, כדי להימנע מאיסור "בל ייראה ובל ימצא" וכדי שהחמץ יהיה מותר באכילה אחרי הפסח. 

  • את מוצרי החמץ שאנו מעוניינים לשמור לאחרי חג הפסח, וכך גם את כלי החמץ, יש לרכז בפינה צדדית בבית, בתוך מקום סגור ונעול שעליו יצויין בשלט קטן: 'חמץ'. את החמץ הזה יש למכור לגוי, שכן על חמץ שאינו שלנו איננו עוברים איסור. חשוב לדעת, שחמץ שלא נמכר לגוי ועבר עליו הפסח - אסור בהנאה גם לאחר הפסח!

  •  את החמץ שמשאירים לפסח יש לסגור היטב ולסמן את המקומות בשלט: "מכור", כדי שלא יגשו אליהם בטעות בפסח, (כולל במקום העבודה, מחסן וכדומה).

  • מכירת חמץ באמצעות האינטרנט מיועדת אך ורק לשימוש פרטי. חנויות, מפעלים ובתי-אוכל זקוקים להדרכת ואישור הרבנות המקומית בעניין מכירת החמץ.

  • מכירת חמץ איננה כרוכה או מותנית בתשלום כלשהו, אלא במילוי התנאים האמורים ובהסכמה בלב שלם לביצוע המכירה. המכירה היא פעולה משפטית תקפה על-פי ההלכה, ולא "הערמה".

  • למכירת חמץ \ מילוי טופס המתבצע לאחר הזמן הנקוב בטופס (יום רביעי י"ד ניסן 8.4.2020 בשעה 10:30 בבוקר אין כל תוקף הלכתי

_________________________

כדי להסמיך את הרב למכור את החמץ שברשותך, מהודר ביותר לבצע פעולה הנקראת "קניין".
 

אופן הפעולה:

בקש מחבר שיתן בידך חפץ שלו - לזכות הרב אהרון קניבסקי, כגון: ממחטה, עט, שעון וכדומה. עליך להגביהו כ-25 ס"מ (זו פעולת ה"קניין"), ובתמורה אתה מעניק לו את ההרשאה למכור את החמץ שלך. לאחר ה'הגבהה' (=ה'קניין') אתה יכול להחזיר לחבר את החפץ.
 

אם אין לך אפשרות לבצע את פעולת הקניין באופן האמור, ניתן להסתפק בהרשאה בכתב הניתנת באמצעות טופס זה, ואולם, מהודר יותר לבצע את פעולת ה'קניין'.

קניין

'קניין' פירושו אקט משפטי שבכוחו להעביר בעלות מאדם לאדם. נניח שאתה מבקש לקנות חפץ. מהו השלב שבו עובר החפץ לרשותך; האם בעצם הסכמתו של המוכר למכרו? האם על-ידי תשלום הכסף, או בחתימה על שטר?

בהלכה, הרגע שבו החפץ עובר מרשותו של אדם לזולתו - נעשה ה'קניין'.

ה'קניין' הנפוץ בקניית מטלטלין הוא - הגבהה. ברגע שהגבהת את החפץ שברצונך לקנות - הוא עבר לבעלותך. לא תמיד הדבר אפשרי, כגון במכירת חמץ, אין לצפות שהציבור כולו יביא לבית הרב את החמץ שברשותו. למטרה זו קיים 'קניין חליפין' (הנקרא בהלכה: 'קניין סודר'). כלומר, בתמורה לחפץ שאתה מבקש לקנות מהזולת אתה מעניק לזולת חפץ אחר שלך. למשל, אם ברצונך לקנות שעון בתמורה לעט, אין הכרח שתתבצע פעולת ה'קניין' בשני החפצים. ברגע שאתה מגביה (25 ס"מ) את שעונו של חברך, זוכה חברך בעט שאתה מעוניין להקנותו לו בתמורה לשעון.

פעולה זו של 'חליפין' משמשת גם לאישור פעולות משפטיות שונות, שאינן ממש העברת בעלות, כגון מתן תוקף לשטר כתובה וכדומה.

זה הרעיון שמאפשר לבצע 'מכירת חמץ' מבלי להביא את החמץ לבית הרב ולחסוך את הצורך שהרב יגביה את החמץ שלך ואח"כ ימכור אותו לגוי. די בכך שהמוכר מגביה חפץ שניתן לו בשם הרב, ואגב ה'קניין' שהוא עושה בחפץ, עוברת אל הרב הרשות למכור את החמץ לנכרי.